<h1>מעשה הגאונים סימן פ"א</h1>
<h2>דף ע.</h2>
ריבית. אמר ר' שלמה בשם רבינו ר' גרשום זצ"ל שאסור לנהוג כדרך שנוהגין במלכות זה שנותן ליריד של קולויינא זקוק של כסף שהוא י"ב אוקייאות ומקבלים למלונם למגנצא או לוורמוישא כשחוזרים י"ג אוקייאות פשיט' ושאל רבינו ר' יעקב בר יקר את רבינו גרשם ואמ' לו אסור, אלא אם כן יקבל המלוה את הסחורה שהלוה נותן בו אותו כסף ויוליכיה מלוה בעצמו עמו או שלוחו באחרי[ו]תו עד למקום (וכ)שיתן לו אוקיאות ושרי ובלאו הכי אסור.
<h2>דף פב.</h2>
ושאלתי מחמת המשכון. לאה שמישכנה את תכשיטיה אצל ראובן עד זמן וכשבא שמעון בעלה לא היה חפץ לפדות עדיין שאמר לא כי הלואה לוית לאשתי כי אם פשוט' כנגד זהובים דהיינו ריבית, ושהה ראובן שנה או שנתים ורצה לפדותו ובאו לפני גזבר של גוים וצוה הגזבר ליהודים מאחר שבא המעשה לפניו לדונם כמשפט, ודנום יהוד' ואמרו מאחר שנשפט לפניך צוה שמעון ואשתו שיפדו משכונם עד זמן קבוע, ואם יעבר הזמן תן לו רשות למכרו וכן עשה ראובן ומכרו לגוים ולאחר זמן תבע שמעון את משכונו ואמר לראובן הילך ה(י)קרן ומ(ה)ההעלאה נשאל בבית דין, שמא רבית הוא, וענהו ראובן כבר נתפרעתי ממשכונתך על פי היהודים ועל פי גוים לפי שהתריתי בך כמה וכמה ולא חפצת לפדותו כי נתכונתה למצוא בי עלילה וטענה. והשיבוני מה שנתנו לו רשות היהודים על פי וועד גוים, כל מעשה גוים אינו כלום וכל שעושין ישראל בוועד הנזכר אינו ממש ואינו דת ודין, לפי שהדיין צריך לעיין ולהתחמץ. והוא פשע שמכר בלא רשות בעלים ובלא רשות בית דין, אלא חייב שמעון בדיני שמים וצריך לפייסו עד שימחול לו, וישבע המלוה שאין המשכון ברשותו, דחיישינן שמא נתן עיניו בו או העדים בו, והלוה ישבע כמה הי' שוה המשכון ויקבל דמיו.
<h2>דף קיב.</h2>
בבא מציעא בפרק השואל אינו בתורת לעבור דאינו חייב לו שום שכירות. עוד אמר לן בשם ר' מאיר הכהן זצ"ל שיש חילוק בין זה שהמחה פועלו אצל חנווני לאחד האומר לחבירו לרענן מחמת פירעון מה שאתה חייב לו תן לשמעון שאפילו לדברי כן חוזר על הבעל, התם לא לימא הכא משום דהכא חנווני לא מחייב ליה לבעל הבית ולא מידי אי לא יהיב חנווני מיחייב בעל הבית, ומה הפסיד. אבל כשחייב לו ראובן חבירו מעות ואמ' במעמד שלשתם תן לשמעון שאני חייב אינו חוזר על לוי ואם לא יתנם (הלוי) ראובן צריך (ל)שמעון לחזר אחר ראובן עד שיפרע לו ואם לא יתן לו יזמנו לדין וקודם כל זאת אינו יכול לחזור על לוי.
<h2>דף קיג.</h2>
ושאלתי מחמת המשכון. לאה שמישכנה את תכשיטיה אצל ראובן עד זמן וכשבא שמעון בעלה לא היה חפץ לפדות עדיין שאמר לא כי הלואה לוית לאשתי כי אם פשוט' כנגד זהובים דהיינו ריבית, ושהה ראובן שנה או שנתים ורצה לפדותו ובאו לפני גזבר של גוים וצוה הגזבר ליהודים מאחר שבא המעשה לפניו לדונם כמשפט, ודנום יהוד' ואמרו מאחר שנשפט לפניך צוה שמעון ואשתו שיפדו משכונם עד זמן קבוע, ואם יעבר הזמן תן לו רשות למכרו וכן עשה ראובן ומכרו לגוים ולאחר זמן תבע שמעון את משכונו ואמר לראובן הילך ה(י)קרן ומ(ה)ההעלאה נשאל בבית דין, שמא רבית הוא, וענהו ראובן כבר נתפרעתי ממשכונתך על פי היהודים ועל פי גוים לפי שהתריתי בך כמה וכמה ולא חפצת לפדותו כי נתכונתה למצוא בי עלילה וטענה. והשיבוני מה שנתנו לו רשות היהודים על פי וועד גוים, כל מעשה גוים אינו כלום וכל שעושין ישראל בוועד הנזכר אינו ממש ואינו דת ודין, לפי שהדיין צריך לעיין ולהתחמץ. והוא פשע שמכר בלא רשות בעלים ובלא רשות בית דין, אלא חייב שמעון בדיני שמים וצריך לפייסו עד שימחול לו, וישבע המלוה שאין המשכון ברשותו, דחיישינן שמא נתן עיניו בו או העדים בו, והלוה ישבע כמה הי' שוה המשכון ויקבל דמיו.
